עכשיו זה כבר ברור לך לגמרי
שהם כבר לא יכולים להמשיך לחיות לבד בבית.
זה מסוכן מדי, זה מדאיג אותך מאוד
ואתה מוצא את עצמך מוקפץ אליהם יותר ויותר
אם בגלל נפילות, ואם בגלל מחסור בדבר כזה ואחר.
למרות אהבתך
אתה כבר מבין שלא תוכל להמשיך ככה לאורך זמן
זה מתיש ומלחיץ
ופשוט בלתי אפשרי.

ניסית לדבר אתם, לשכנע אותם להכניס מטפלת
אולי לעבור לדיור מוגן
סיפרת להם דוגמאות מהחיים
הפחדת אותם מפני מה שעלול לקרות
דיברת בשקט, בכעס, ברוך, בעצבנות
אפילו מצאת את עצמך צועק
כלום
נאדא
הם לא מוכנים לשמוע אותך
מתבצרים בסירובם, ממציאים כל פעם משהו אחר
וממשיכים לקטר ולהתלונן
כי קשה להם נורא.

אתה לא יכול להכריח אותם
אבל אתה גם לא יכול להמשיך ככה
ולמרות שחברים אומרים לך שבסוף הם יישברו, ויעברו
לא ככה היית רוצה שזה יהיה...